יִרְמְיָהוּ ו׳ · י״ד

וְאַסִיאוּ יַת תְּבַר כְּנִשְׁתָּא דְעַמִי בְּמִלֵי שִׁקְרֵיהוֹן לְמֵימַר שְׁלָמָא שְׁלָמָא וְלֵית שְׁלָם:

וירפאו. הם מרפאים את שבר עמי ורעתם העתידה לבוא ר״ל הם מוציאים מלבם דאגת הרעה הבאה:

על נקלה. עם אמירה נקלה ומבוזה לאמר שלום תהיה ולא תבא הרעה ובזה המה מרפאים שברם אבל לא יהיה שלום והמה מכחשים:

על. הוא כמו עם:

נקלה. מלשון קלון ובזיון:

וירפאו, ותחת שהם היו צריכים לרפאות המחלה האנושה הזאת, ותחת שרפואת המחלה הזאת קשה ולא בדברים בעלמא תרפא, הם רוצים לרפאות בדבר קל, במה שאומרים להם שהכל שלום ושהגוף בריא אולם, הגם שאין שלום בעצמות הגויה הזאת הנשברת, ואם היה עכ"פ תקוה, כי הובישו, שהם עצמם יבושו על כי תועבה עשו, ויתנו מעצמם לב לשוב, אבל גם בוש לא יבושו מעצמם, וגם הכלים אם מכלימים אותם אחרים לא ידעו שהיא כלימה, לכן יפלו בנופלים, ר"ל כי שני אנשים ההולכים ואחד החליק ונפל הלא יזהר השני ע"י בל ילך שם שלא יפול גם הוא, אבל אם השני עור אז יפול ע"י הנופל שגם אם תוסר הסבה שע"י החליק הראשון, יפול ע"י גוף הנופל שיכשל בו בלכתו, כן אחרי שאין שומעים מוסר ולא יזהרו ע"י הנופלים לשוב מדרך החלק הזה, הנה יפלו ע"י הנופלים, כי בעת פקדתם יכשלו בם בגויות הנופלים, ר"ל שהנביאים יענשו על ידי שהעם נפלו על ידם: