הֹבִ֕ישׁוּ כִּ֥י תוֹעֵבָ֖ה עָשׂ֑וּ גַּם־בּ֣וֹשׁ לֹֽא־יֵב֗וֹשׁוּ גַּם־הַכְלִים֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ לָכֵ֞ן יִפְּל֧וּ בַנֹּפְלִ֛ים בְּעֵת־פְּקַדְתִּ֥ים יִכָּשְׁל֖וּ אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃ {ס}

עֲלֵיהוֹן לְמִבְהַת אֲרֵי תּוֹעֵבְתָּא עֲבָדוּ אַף מִבְהַת לֵית אִינוּן בָהֲתִין אַף אִתְכְּנָעָא לֵית אִינוּן יָדְעִין בְּכֵן יִתְרְמוֹן קָטִילִין בְּעִדַן דְאַסְעַר עֲלֵיהוֹן חוֹבֵיהוֹן יִתְקְלוּן אֲמַר יְיָ:

הובישו. ר״ל עכ״פ היה להם שאלו לחכמים והם יורו לכם דרך הטוב:

ויאמרו. והם השיבו לא נלך לשאול כי דרכם ישרה בעיניהם:

הובישו. מל׳ בושה:

תועבה. דבר אסור וגנאי:

הכלים. מל׳ כלימה:

פקדתים. ענין זכרון: