חֲמָסִ֤י וּשְׁאֵרִי֙ עַל־בָּבֶ֔ל תֹּאמַ֖ר יֹשֶׁ֣בֶת צִיּ֑וֹן וְדָמִי֙ אֶל־יֹשְׁבֵ֣י כַשְׂדִּ֔ים תֹּאמַ֖ר יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {ס}

חֲטוּפִי וּבוּזִי עַל בָּבֶל תֵּימַר כְּנִשְׁתָּא דְצִיוֹן וְחוֹבַת דַם זַכַּאי דְאִתְשַׁד בִּי עַל יַתְבֵי אַרְעָא כַסְדָאֵי תֵּימַר יְרוּשְׁלֵם:

חמסי ושארי וכו׳. ר״ל יושבת ציון תאמר צעקתי על החמס הנעשה לי ועל עבודת הפרך שעבד בי עד שבלה את בשרי הלא המה על בבל כי מידו בא לי החמס ובליית הבשר:

ודמי וכו׳. ירושלים תאמר צעקתי על הדם הנשפך בי הלא היא על יושבי כשדים כי הם שפכו דמי:

חמסי. ענין גזל:

ושארי. ענין בשר כמו ואשר אכלו שאר עמי (מיכה ג׳):

חמסי, בת ציון עיר המלוכה תצעק חמס על עיר המלוכה בבל, וירושלים שהוא בני העיר ואנשיה יצעקו חמס על כשדים, בבל אכלה שארה ובשרה שהיא המלוכה והבהמ"ק, וכשדים שפכו דמה, וכל אלה מבקשים דין וצועקים חמס: