(אכלנו) [אֲכָלַ֣נִי] (הממנו) [הֲמָמַ֗נִי] נְבוּכַדְרֶאצַּר֮ מֶ֣לֶךְ בָּבֶל֒ (הציגנו) [הִצִּיגַ֙נִי֙] כְּלִ֣י רִ֔יק (בלענו) [בְּלָעַ֙נִי֙] כַּתַּנִּ֔ין מִלָּ֥א כְרֵשׂ֖וֹ מֵעֲדָנָ֑י (הדיחנו) [הֱדִיחָֽנִי]׃

אֲמָרַת יְרוּשְׁלֵם בָּז נִכְסִי וְשֵׁיצַנִי נְבוּכַדְרֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל נַפְּצַנִי כְּמָן רֵיקָן בַּלְעֵנִי כְּתַנִינָא מִלָא בֵּית גִנְזֵיהּ מִטוּב אַרְעִי טַלְטְלַנִי:

אכלני. בני ישראל קובלים על הצער שסבלו ואומרים הנה נ״נ אכלני והמם אותי:

הציגני. העמיד אותי כלי ריק כי את הכל לקח ושלל ומיהר לבלוע אותי כתנין הבולע מבלי לעיסה ומילא הכרס שלו מן מעדני ר״ל שלל טוב ארצי והביאם לארצו:

הדיחני. ר״ל כמו כשמדיחים את הכלי לא נשאר בו מאומה מודבק בדפנותיה כן לא השאיר מאומה בידי:

הממני. ענין כתיתה ושבירה כמו והמם גלגל עגלתו (שם כ״ח):

הציגני. ענין העמדה כמו תציג אותו לבד (שופטים ז׳:ה׳):

כתנין. מין נחש:

כרשו. כמו כרסו בסמ״ך והוא המקום יתאסף שם המאכל ובדרז״ל הכרס הפנימית (חולין מ״ב) מעדני. דברים תפנוקים כמו מעדני מלך (בראשית מ״ט):

הדיחני. מלשון הדחה ושטיפת כלי:

אכלני, מאמר בת ציון, נ"נ אכלני שהרג אנשי בימי יהויקים, והציגני כלי ריק שהגלה גלות יכניה, ואח"כ בלעני כתנין שבזבז כל אשר להם, ואח"כ הדיחני לגמרי בגלות צדקיהו: