הוֹצִ֥יא יְהֹוָ֖ה אֶת־צִדְקֹתֵ֑ינוּ בֹּ֚אוּ וּנְסַפְּרָ֣ה בְצִיּ֔וֹן אֶֽת־מַעֲשֵׂ֖ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ {ס}

גְלָא יְיָ יַת זְכוּתָנָא אֲתוֹ וְנִשְׁתָּעֵי בְצִיוֹן יַת עוֹבָדָא דִי עָבֵיד יְיָ אֱלָהָנָא:

הוציא ה׳. רצה לומר הצדקה שהבטיח לנו הנה עתה הוציאה מאוצרו הטוב וגלה לכל ולכן בואו וכו׳:

את מעשה. הוא אבדון בבל:

הוציא, אבל ישראל יאמרו שזה היה ע"י שה' הוציא את צדקתינו והגיע זמן שיריב ריב ישראל, לכן באו ונספרה בציון וכו':