כִּ֣י הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֡י מֵעִיר֩ וּמַעֲלֶ֨ה עַל־בָּבֶ֜ל קְהַל־גּוֹיִ֤ם גְּדֹלִים֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן וְעָ֣רְכוּ לָ֔הּ מִשָּׁ֖ם תִּלָּכֵ֑ד חִצָּיו֙ כְּגִבּ֣וֹר מַשְׁכִּ֔יל לֹ֥א יָשׁ֖וּב רֵיקָֽם׃

אֲרֵי הָא אֲנָא מֵיתֵי וּמַסֵיק עַל בָּבֶל מַשִׁרְיַת עַמְמִין סַגִיאִין מֵאַרְעָא צִפּוּנָא וִיסַדְרוּן עֲלָהּ קְרָב מִתַּמָן תִּתְאֲחַד גִרְרוֹהִי כְּגִבַּר מְתַכֵּיל לָא תָיְבִין רֵיקָן:

מארץ צפון. הם מדי ופרס:

וערכו לה. יערכו עליה מלחמה ומשם ממקום שיערכו עליה משם תלכד ולא יצטרכו ללכת ממקום אל מקום:

חציו. של הקהל ההוא יהיו כגבור המשכיל והורג אנשים שלא ישוב ריקם מבלי להמית את מי כן יהיו כל חצי הקהל ההוא:

מעיר. מל׳ התעוררות:

קהל. קבוץ עם:

וערכו. ענין סדור המלחמה:

משכיל. מל׳ שכול והרג כמו ומשכלת גוייך היית (יחזקאל ל״ו:י״ג):

לא ישוב ריקם. אחז במשל מבן אדם השולח מי לעשות דבר וחתר לפעמים ריקם וכן לא ישיב אלי ריקם (ישעיהו נ״ה:י״א):

כי, עתה יספר בפרטות איך נפלה בבל, א. כי אנכי מעיר בהשגחה, ב. שיהיה קהל גוים גדולים מארץ צפון, ג. שיערכו לה ומשם תלכד, ר"ל שיכבשו החומה מצד צפון, ד. חציו כגבור משכיל, חצי האויב יהיו דומים כאילו יש להם שכל ויבואו מעצמם אל המטרה לא ישובו ריקם כגבור שיש לו שכל, (ולנוסח שכתב משכיל בשי"ן ימנית, פי' שיהיו דומים כגבור שבעת שלא ימצא את מי להרוג הורג ילדים קטנים ומשכיל את האב לבל ישוב ריקם):