וְהָיְתָ֥ה כַשְׂדִּ֖ים לְשָׁלָ֑ל כׇּל־שֹׁלְלֶ֥יהָ יִשְׂבָּ֖עוּ נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

וּתְהֵי אֲרַע כַּסְדָאֵי לְבִזָא כָּל בָּזְזָהָא יִסְבְּעוּן אֲמַר יְיָ:

ישבעו. ר״ל הרבה שלל ישללו בה:

לשלל. ענין בזה:

והיתה, הודיע עוד, ה. כי אחר שינצחו את בבל אז הכשדים בני המדינה לא ילחמו עוד רק יהיו כשלל שנשאר אחרי המלחמה, ו. שלא יהיה ככובש את הארץ אחרי מלחמות רבות שיסתירו את כל אשר להם או יאבדוהו בל יבא לידי האויב, כי כל שולליה ישבעו, כי ימצאו די והותר:

מהר,, י קרא כי, עתה יודיע הזמן מתי יהיה זה, שזה יהיה בעת שאתם שוסי נחלתי תשמחו בלב ותעלזו בפעל, בעת (שעשה בלטשצאר משתה ושמח בכלי בהמ"ק ששסה מישראל), בעת כי תפושו כעגלה דשא, כן תשמנו מרוב טוב, אז בעת ההיא בושה אמכם, היינו הארץ שילדה אתכם, כי האחרית של גוים גדולים שילדה האם הזאת והיינו הגוים שישבו בארץ, אחריתם יהיה שתשאר שם מדבר ציה וערבה: