בֹּֽאוּ־לָ֤הּ מִקֵּץ֙ פִּתְח֣וּ מַאֲבֻסֶ֔יהָ סׇלּ֥וּהָ כְמֽוֹ־עֲרֵמִ֖ים וְהַחֲרִימ֑וּהָ אַל־תְּהִי־לָ֖הּ שְׁאֵרִֽית׃

עוּלוּ לָהּ מִסִטְרָא פְּתָחוּ אִבּוּלָהָא גְמִירוּ נִכְסָהָא כְּמָא דִמְגַמְרִין יַת עֲרֵימַת עִבּוּרָא כֵּן גַמְרוּהָא לָא יְהֵי לָהּ שְׁאָרָא:

בואו לה מקץ. מקצה המדינה בואו להלחם בה פתאום עד לא יכונו למלחמה:

פתחו מאבוסיה. לקחת התבואות האצורים שמה:

סלוה. רמסו אנשיה כמו שרומסים על אגודות שבלים לדושם להוציא התבואה:

והחרימוה. אבדו וכלו אנשיה:

מקץ. מן הקצה:

מאבוסיה. ענינו אוצר התבואה והוא מענין אבוס בעליו (ישעיהו א׳:ג׳) שהוא מקום שיתנו בו מאכל הבהמות:

סלוה. ענין רמיסה כמו סלית כל שוגים (תהילים קי״ט:קי״ח):

ערמים. אגודות שבלים כמו בטנך ערמת חטים (ש״ה ז׳):

והחרימוה. מלשון חרם ואבדון: