פָּתַ֤ח יְהֹוָה֙ אֶת־א֣וֹצָר֔וֹ וַיּוֹצֵ֖א אֶת־כְּלֵ֣י זַעְמ֑וֹ כִּֽי־מְלָאכָ֣ה הִ֗יא לַאדֹנָ֧י יֱהֹוִ֛ה צְבָא֖וֹת בְּאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּֽים׃

גְלָא יְיָ יַת בֵּית גְנָזֵיהּ וְאָפֵּיק יַת מָנֵי כָס דִלְוָט קֳדָמוֹהִי אֲרֵי עֲבִידָא הִיא קֳדָם יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת בְּאַרְעָא כַסְדָאֵי:

את כלי זעמו. הם פרס ומדי ור״ל המקום העיר לבם לבוא על בבל להשחיתה:

כי מלאכה היא לאד׳. השחתת ארץ כשדים היא דבר שליחות של ה׳:

אוצרו. מלשון אוצר ומטמון:

זעמו. ענין כעס וחימה:

מלאכה. ענין שליחות וכן ארור עושה מלאכת ה׳ רמיה (לעיל מ״ח):