יָקֹ֨שְׁתִּי לָ֤ךְ וְגַם־נִלְכַּדְתְּ֙ בָּבֶ֔ל וְאַ֖תְּ לֹ֣א יָדָ֑עַתְּ נִמְצֵאת֙ וְגַם־נִתְפַּ֔שְׂתְּ כִּ֥י בַיהֹוָ֖ה הִתְגָּרִֽית׃

אִיתְצֵידִית לִיךְ וְאַף אִתְאֲחַדְתְּ בָּבֶל וְאַתְּ לָא יְדָעַתְּ אִתְבְּעִיאוּ חוֹבָךְ אִשְׁתַּכָּחוּ וְאַף אִתְאֲחַדְתְּ אֲרֵי בְּעַמָא יְיָ אִתְגְרֵית:

יקושתי. הכנתי לך מוקש וגם נלכדת בה ולא ידעת להשמר ממנה כי פתאום באה:

התגרית. עם ה׳ עשית תגר ומלחמה כי עמו טבחת ולא חמלת:

יקושתי. מלשון מוקש:

נתפשת. ענין אחיזה בחזקה:

התגרית. מלשון תגר ומלחמה כמו אל תתגרו בם (דברים ב׳:ה׳):

יקשתי, נגד השאלה הראשונה משיב אני נתתי לך מוקש ועל ידו נלכדת בהפח, ונגד השאלה השניה משיב נמצאת וגם נתפשת שאחר שכבר היית בהפח נמצאת שם, וגם תפשו אותך, וכ"ז היה יען כי בה' התגרית, ועל ידי זה פתח ה' את אוצרו, שהמלחמה שלחמו בך היה בכלי זעם של ה', (ולעומת שהם פתחו האוצר ולקחו כלי ה' אל המשתה, שזה רמז במ"ש כי בה' התגרית, פתח גם הוא את אוצרו ויוצא כליו שהם כלי זעמו) כי המלאכה היא לה', מלאכה הזאת תתיחס אל ה' שהוא החריבה, ואתם האויבים באו לה מקץ, בסוף וגמר המלאכה שיעשה ה' אז בואו אתם, (כי ע"י כתיבת המלאך נהרג בלשצאר ואח"כ באו חיל מדי ופרס), פתחו מאבוסיה אין לכם לעשות רק לשלול שלל, שתפתחו את אוצרות התבואה שנותנים אל האבוס שיתפטמו שם הפרים (ר"ל תקחו עשרם), סלוה כמו ערמים, ר"ל אשר הם סללו ורוממו את התבואה באבוסים כמו ערמים, ערמות של תבואה, פתחו אותם, ואח"כ והחרימוה עד שלא תשאר שארית: