בּ֤וֹשָׁה אִמְּכֶם֙ מְאֹ֔ד חָפְרָ֖ה יוֹלַדְתְּכֶ֑ם הִנֵּה֙ אַחֲרִ֣ית גּוֹיִ֔ם מִדְבָּ֖ר צִיָּ֥ה וַעֲרָבָֽה׃

בְּהִיתַת כְּנִישַׁתְכוֹן לַחֲדָא אִתְבָרַת מְדִינַתְכוֹן הָא סוֹפְהוֹן דְעַמְמַיָא מִדְבָּר צָדֵי וַחֲרוֹב:

בושה אמכם. אבל מעתה בושה אמכם בבל אשר ילדה בנים לבהלה:

חפרה יולדתכם. כפל הדבר במ״ש:

הנה אחרית גוים. ר״ל הבושה תהיה על כי הנה אחרית הכשדים בניה תהיה חסר מטובה כמדבר ציה וערבה וכפל המלות בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דניאל יב):

הפרה. ענין בושה:

ציה. שממה:

וערבה. ענינו כמו מדבר: