כִּ֤י (תשמחי) [תִשְׂמְחוּ֙] כִּ֣י (תעלזי) [תַעַלְז֔וּ] שֹׁסֵ֖י נַחֲלָתִ֑י כִּ֤י (תפושי) [תָפ֙וּשׁוּ֙] כְּעֶגְלָ֣ה דָשָׁ֔ה (ותצהלי) [וְתִצְהֲל֖וּ] כָּאַבִּרִֽים׃

אֲרֵי תֶחְדוּן וַאֲרֵי תְבוּעוּן בָּזְזֵי אַחְסַנְתִּי אֲרֵי תְרוּצוּן כְּעֶגְלֵי רִבְקָא וּתְטוּלוּן כְּגִבָּרַיָא:

כי תשמחו. אשר תשמחו עד הנה אתם השוסים את נחלתי:

כי תפושו. כי אז הייתם פשים ורבים בטוב ארצי כעגלה הדשה ואוכלת מדישה:

ותצהלו כאבירים. הרימו קול גדול של שמחה כמו הסוסים החזקים המרימים קול שמחה:

תעלזו. ענין שמחה:

שוסי. ענין בזה ושלל כמו משנאינו שסו למו (תהילים מ״ד:י״א):

תפושו. ענין רבוי ור״ל רבוי הבשר כמו ופשתה כעגלי מרבק (מלאכי ג׳:כ׳) דשא. מלשון דישה ובאה האל״ף במקום ה״א:

ותצהלו. ענין הרמת קול שמחה כמו צהלו מים (ישעיה כ״ד):

כאבירים. סוסים חזקים וכן מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה׳:כ״ב):