ק֣וּמֽוּ עֲל֗וּ אֶל־גּ֥וֹי שְׁלֵ֛יו יוֹשֵׁ֥ב לָבֶ֖טַח נְאֻם־יְהֹוָ֑ה לֹא־דְלָתַ֧יִם וְלֹֽא־בְרִ֛יחַ ל֖וֹ בָּדָ֥ד יִשְׁכֹּֽנוּ׃

קוּמוּ סַקוּ עַל עַמָא דְיָתְבִין שְׁלֵיוָא שָׁרָן לְרוֹחֲצָן אֲמַר יְיָ לֵית לְהוֹן דָשִׁין וְעַבְרִין בִּלְחוֹדֵיהוֹן שָׁרָן:

קומו. ר״ל וזאת היא העצה והמחשבה שאמר לעמו קומו אל גוי היושב בשלוה ואין לו מלחמה עם מי להיו׳ נשמר ונזהר:

לא דלתים. אינו יושב בערי מבצר הסגורים בדלתים ובריח:

בדד ישכונו. אינם שוכנים מאוספים יחד כי אם כל אחד לבדו כי אין פחד אויב נגד פניהם:

שליו. מל׳ שלוה:

בריח. הוא כעין מטה הסוגר הדלתות:

בדד. יחידי כמו לבדד לבטח (תהלים ד׳):

קומו, חוזר מדבריו ואומר אל נ"נ קומו עלו אל גוי שליו, אינכם צריכים לחפש את מקומם כי הוא שלו ויושב לבטח, ואינו חושב לברוח כלל, וגם אינכם צריכים ללחום על מבצריהם כי לא דלתים ולא בריח לו ואין לו מבצרים, וגם לא תיראו ששכניהם יעזרו אותם, כי בדד ישכנו: