נֻ֩סוּ֩ נֻּ֨דוּ מְאֹ֜ד הֶעְמִ֧יקוּ לָשֶׁ֛בֶת יֹשְׁבֵ֥י חָצ֖וֹר נְאֻם־יְהֹוָ֑ה כִּֽי־יָעַ֨ץ עֲלֵיכֶ֜ם נְבוּכַדְרֶאצַּ֤ר מֶלֶךְ־בָּבֶל֙ עֵצָ֔ה וְחָשַׁ֥ב (עליהם) [עֲלֵיכֶ֖ם] מַחֲשָׁבָֽה׃

עֱרוּקוּ גְלוֹ לַחֲדָא אַרְחִיקוּ לְמִתַּב יַתְבֵי חָצוֹר אֲמַר יְיָ אֲרֵי מְלַךְ עֲלֵיכוֹן נְבוּכַדְרֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל מַלְכָּא וַחֲשֵׁיב עֲלֵיכוֹן מַחְשְׁבָא:

נוסו נודו. כאלו הנביא מזהירם לאמר להם נוסו ממקומכם והיו נדים למקום רחוק מאד ושבו בעמקי מסתרים להחבא:

נסו, עפ"ז יוסיף הנביא ליעצם בשם ה' שאין די במה שיקחו אהליהם אל מקום אחר, רק נסו נדו מאד העמיקו לשבת במקום רחוק מכאן ובמקום עמוק שלא ידע אדם את מקומכם כי יעץ עליכם נבוכדראצר עצה ללחום אתכם, וגם חשב עליכם מחשבה שהוא התחבולות איך ימצא אתכם בכ"מ אשר תפנו ללכת שמה: