בְּכֵן שְׁמָעוּ מַלְכָא דַייָ דִמְלַךְ עַל אֱדוֹם וּמַחְשַׁבְתֵּיהּ דַחֲשֵׁיב עַל יַתְבֵי אַרְעָא דָרוֹמָא אִם לָא יְגַרְרוּן וִיקַטְלוּן תַּקִיפֵי עַמָא אִם לָא יִצְדוּן עֲלֵיהוֹן מְדוֹרֵהוֹן:
לכן. הואיל אין מי ימחה בידו ועצתו תקום לכן שמעו וכו׳:
אל יושבי תימן. ר״ל אשר מקור מחצבם הוא מדרום א״י:
אם לא. הוא ענין שבועה כמו אם לא בתים רבים (ישעיהו ה׳:ט׳) ור״ל העצה היא בשבועה אשר צעירי הצאן יגררום מארצם והוא פרס שהוא הצעיר בבני יפת וכן אמרו רז״ל עתידה וכו׳ שתפול ביד פרס (יומא י):
אם לא ישים. בשבועה אשר יעשה את נוהם שממה עליהם ר״ל לפניהם בעל כרחם:
יסחבום. ענין גרירה ומשיכה בארץ כמו סחוב והשלך (לעיל כ״ב) צעירי. ענין קוטן:
ישום. מל׳ שממה:
נוהם. מל׳ נוה ומדור:
לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ אל אדום, העצה אצל ה' הוא התכלית הנרצה אצלו, והמחשבות הם האמצעים שחושב להגיע על ידם את התכלית המבוקש, ועל אדום יעץ גזרתו להשיג התכלית הנרצה, ועל ארץ תימן שהוא תחת ממשלת אדום ע"י ישיב האמצעיים אל התכלית, אם לוא יסחבום האריות אשר הזמין עליהם יסחבו ויגררו אותם, ומפרש את מי את צעירי הצאן של הנוה איתן, ר"ל את עם אדום, ואח"כ אם לא ישים עליהם נויהם תהיה הנוה שממה ולא תהיה ראויה למרבץ צאן כלל, ר"ל יהיו עריהם חרבה:
