יִרְמְיָהוּ מ״ט · י״ט

הָא מְלַךְ בְּמַשְׁרִיתֵיהּ יִסַק עֲלֵיהוֹן כְּאַרְיָא דְסָלֵיק מֵרוּם יַרְדְנָא (וַהֲוָה) לְדִיר רַעֲיָן אֲרֵי בִּזְמַן אַיְתִינוּן עֲלָהּ וְשַׁלְטוֹנִין אַמְנֵי עֲלָהּ אֲרֵי מַן כְּוָתִי וּמַן דִיעַרְעִינַנִי וְלֵית מְלַךְ דְאִית לֵיהּ תְּקוֹף קָדָמָי:

כאריה יעלה. האויב הבא עליה יעלה בחוזק רב כמו שיעלה האריה מגאון הירדן ממקום רבצו אל נוה איתן ר״ל אל מדור הרועה המחוזק בבשר כי זהו איתנו וטובו:

כי ארגיעה. כאשר אשקיט וארגיע אריץ אותו מעל ארץ אדום וילכו להם:

ומי בחור. ואת מי שאבחר אותו אצוה עליה להשחיתה:

כי מי כמוני. שיוכל למחות בידי:

ומי יועידני. מי יקבע עמדי זמן מיועד להלחם בי:

ומי זה רועה. מי הוא הרועה אשר יעמוד לפני להציל צאנו מידי ר״ל מי הוא שיציל עמו מידי וכפל הדבר במ״ש:

מגאון. ענין גבהות ורוממות ור״ל ככר המעולה הסמוך לירדן ושם היה מקום האריות וכן נאמר ואיך תעשה בגאון הירדן (לעיל יב):

נוה. ענין מדור כמו נוה משולח (ישעיה כ״ז):

איתן. ענין חוזק כמו איתן מושבך (במדבר כד) ארגיעה. מלשון מרגוע והשקט וכן למען הרגיע (לקמן נ):

אריצנו. מלשון ריצה ומהירות ההליכה:

אפקוד. אצוה כמו והוא פקד עלי (עזרא א׳):

יועידני. ענינו עת קבוע כמו ואם למשפט מי יועידני (איוב ט):

הנה כאריה, נבא כי לעתיד יעלה כאריה מגאון הירדן אל נוה איתן, מצייר במליצה את עיר מלכות אדום כנוה צאן ויבא על נוה הצאן אריה טורף מגאון הירדן, ששם האריות האבירים מאד, והנמשל שיבא עליה מלך חזק לכבשה, כי ארגיעה אריצנו מעליה, והודיע עוד שה' הריץ את האריה על רגע להסתלק מן הנוה, והיינו שאחר שיעלה עליה ישוב למקומו על זמן מועט, אבל אח"כ ומי בחור אליה אפקד ישוב ה' ויפקוד על הנוה הזאת כל בחור, ר"ל כל הגבורים הנבחרים, שכולם יתקבצו עליה למלחמה, כמ"ש וציר בגוים שולח וכו' כי מי כמוני, ר"ל אחר שאנכי פוקד עליהם בחורי גוים למלחמה א"א שאיש יצילנה מידי, שא"א שימצא איש יריב ריבם ויצילם כי מי כמוני לעמוד נגדי, וא"א שיתבעו אותי במשפט לפני שופטי ארץ כי מי יועידני ויזמין אותי לדין, וא"א שהרועה של הצאן בעצמו יציל את צאנו כי מי זה רעה אשר יעמד לפני: