יִרְמְיָהוּ מ׳ · י׳

וַאֲנָא הָא אֲנָא יָתֵיב בְּמִצְפְּיָא לְמֵיקַם קֳדָם כַּסְדָאֵי דְיֵתוֹן עֲלָנָא וְאַתּוּן כְּנוּשׁוּ חַמְרָא וּדְבֵילָתָא וּמִשְׁחָא וְשַׁווּ בְּמָנֵיכוֹן וּתְבוּ בְּקִרְוֵיכוֹן דַאֲחַדְתּוּן:

הנני יושב במצפה. ר״ל לא אלך מזה ומוכן אני תמיד לעמוד לפני הכשדים אשר יבואו אלינו במהלכם דרך פה לבלי חת להרע לכם וכאומר הלא המלך הפקיד אותי ויש לאל ידי למנעם מלעשות לכם רעה:

ואתם אספו. ר״ל מעתה אל תחושו פן יקחום האויב כי מאספיו יאכלום:

אשר תפשתם. אשר אחזתם לשבת בהן (אף כי עתה באו ולא תפשו עדיין אמר אשר תפשתם כי כשיאספו כבר תפשו ערים לשבת):

וקיץ. פירות המיבשין בקיץ וכן הלחם והקיץ (ש״ב טו):

תפשתם. ענין אחיזת נחלה:

ואני, ר"ל וכן אל תיראו מן הכשדים הבאים בשליחות המלך שיבוזו אתכם, כי אני עומד לפניהם להצילכם, וא"כ אין לכם לירא ולא להטמין את קניניכם מפני שודדים רק אספו יין וקיץ ושימו בכליכם בפרהסיא, וכן לא תיראו לשבת בכ"מ שאתם רוצים רק ושבו בעריכם אשר תפשתם, והנה לאלה צוה שישבו בעריהם לא במצפה באשר היו מורדים בתחלה לא נתן להם רשות לשבת שם: