וַתָּשֻׁ֙בוּ֙ וַתְּחַלְּל֣וּ אֶת־שְׁמִ֔י וַתָּשִׁ֗בוּ אִ֤ישׁ אֶת־עַבְדּוֹ֙ וְאִ֣ישׁ אֶת־שִׁפְחָת֔וֹ אֲשֶׁר־שִׁלַּחְתֶּ֥ם חׇפְשִׁ֖ים לְנַפְשָׁ֑ם וַתִּכְבְּשׁ֣וּ אֹתָ֔ם לִֽהְי֣וֹת לָכֶ֔ם לַעֲבָדִ֖ים וְלִשְׁפָחֽוֹת׃ {ס}

וְתַבְתּוּן וְאָחַלְתּוּן יַת שְׁמִי וַאֲתֵיבְתּוּן גְבַר יַת עַבְדֵיהּ וּגְבַר יַת אַמְתֵיהּ דִי פְטַרְתּוּן בְּנֵי חוֹרִין לְנַפְשָׁתְהוֹן וּכְבֵישְׁתּוּן יַתְהוֹן לְמֶהֱוֵי לְכוֹן לְעַבְדִין וּלְאַמְהָן:

ותחללו את שמי. בעברכם על שבועת הברית:

ותשובו. והחזרתם לקחת איש את עבדו וכו׳:

לנפשם. ללכת לרצונם:

ותכבשו. ותפשתם בהם בחזקה:

ותחללו. מל׳ חלול:

לנפשם. ענין רצון כמו אם יש את נפשכם (בראשית כג):

ותשובו ותרעו בשתים, א. ותחללו את שמי במה שעברתם על דברי הברית, ב. ותשיבו וכו' אשר שלחתם חפשים ותכבשו שזה גזל גמור כנ"ל: