ע֚וֹד תִּטְּעִ֣י כְרָמִ֔ים בְּהָרֵ֖י שֹֽׁמְר֑וֹן נָטְע֥וּ נֹטְעִ֖ים וְחִלֵּֽלוּ׃

עוֹד תִּצְבִין כַּרְמִין בְּטוּרֵי שֹׁמְרוֹן צוּבוּ שְׁתִילִין וְאֲחִילוּ:

בהרי שמרון. עם כי עתה המה שוממין:

נטעו. עבר במקום עתיד ור״ל הנוטעים ינטעו הכרמים והם יחללוה בשנה הד׳ כמ״ש ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה׳ (ויקרא י״ט:כ״ד) שצריך להביא הפירות לירושלים ולאוכלן שם או לפדותן ולחללן על כסף ויוציא הכסף בירושלים ואמר שהנוטעים יחללום ולא יקחם האויב כמאז ומגודל הרבוי לא יוכלו להביאם לירושלים ויחללום על כסף:

וחללו. ענין פדיון כמו נטע כרם ולא חללו (דברים כ):

עוד תטעי כרמים, תחת ששומרון היתה לעי השדה למטעי כרם (מיכה א' ו') שנטעו שם הכותים שהושיב סנחריב, תטעי אתה כרמים במקום אשר נטעו נוטעים וחללו שהשמרונים נטעו שם כרמים והוציאום לחולין שלא הוליכו את הפירות לירושלים לאכלם שם: