ע֤וֹד אֶבְנֵךְ֙ וְֽנִבְנֵ֔ית בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל ע֚וֹד תַּעְדִּ֣י תֻפַּ֔יִךְ וְיָצָ֖את בִּמְח֥וֹל מְשַׂחֲקִֽים׃

עוֹד אֲקֵימִינָךְ וְתִתְקַיְמִין כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל עוֹד תִּתְקְנִין בְּתִקֻנִיךְ וְתִפְקִין בְסִיעַת מְשַׁבְּחִין:

עוד אבנך ונבנית. ר״ל הנה הבית הראשון והשני בנו בני אדם ונחרבו ועוד אבנך אני את השלישי ותשאר בנויה עד עולם:

בתולת ישראל. את עדת ישראל החביבה עלי כבתולה אשר לא ידעה איש שהיא חביבה לבעלה:

תעדי תפיך. תקשטי תופיך לייפותם כדרך המתענגים שמייפים כלי הנגון בכל מיני פאר:

ויצאת. ותצא ברקוד של שמחה ולפי שהמשיל את ישראל לבתולה אמר ענין שמחת הבתולה ותענוגיה ור״ל הרבה טובה יבוא לך:

אבנך ונבנית. מלשון בנין:

תעדי. מלשון עדי וקשוט:

תופיך. שם כלי נגון:

במחול. ענין רקוד השמחה כמו הפכת מספדי למחול לי (תהילים ל׳:י״ב) ולזה יש כלי נגון נקראת מחול כמ״ש הללוהו בתוף ומחול שם קנ) לפי שהיא מעוררת רקוד השמחה:

עוד אבנך, בנין המלוכה ובנין הבית, עוד תעדי תופיך על הנסים שאעשה לך תצאי בתוף ובמחולות כמו שיצאו הנשים אחרי מרים בתופים ובמחולות על נס קריעת ים סוף: