וְהַבֹּ֗שֶׁת אָ֥כְלָ֛ה אֶת־יְגִ֥יעַ אֲבוֹתֵ֖ינוּ מִנְּעוּרֵ֑ינוּ אֶת־צֹאנָם֙ וְאֶת־בְּקָרָ֔ם אֶת־בְּנֵיהֶ֖ם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶֽם׃

וּבַהֲתַת חוֹבִין אֲסִיפַת יַת לֵיאוּת אֲבָהָתָנָא מִזְעוּרָנָא יַת עָנְהוֹן וְיַת בְּנָתֵיהוֹן:

והבושת. העכו״ם שהיא לבושת ולכלימה לעובדיה עון עבודתה כלה והפסיד את אשר אספו אבותינו ביגיעה ועמל:

מנעורינו. ר״ל הכליון וההפסד שהיה מעת נעורינו היה בעון הזה:

את צאנם. עכשיו מפרש לומר את זה הפסדנו מה שאספו הם את צאנם וכו׳:

אכלה. מלשון כליון: