נִשְׁכְּבָ֣ה בְּבׇשְׁתֵּ֗נוּ וּֽתְכַסֵּ֘נוּ֮ כְּלִמָּתֵ֒נוּ֒ כִּי֩ לַיהֹוָ֨ה אֱלֹהֵ֜ינוּ חָטָ֗אנוּ אֲנַ֙חְנוּ֙ וַאֲבוֹתֵ֔ינוּ מִנְּעוּרֵ֖ינוּ וְעַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְלֹ֣א שָׁמַ֔עְנוּ בְּק֖וֹל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ {ס}

נִשְׁכוּב בְּבַהֲתַת חוֹבָנָא וְתַחֲפִינָנָא אִתְכְּנָעוּתָנָא אֲרֵי קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא חַבָנָא אֲנַחְנָא וַאֲבָהָתָנָא מִזְעוּרָנָא וְעַד יוֹמָא הָדֵין וְלָא קַבֵּילְנָא לְמֵימְרָא דַייָ אֱלָהָנָא:

נשכבה. ר״ל הנה הבושת מסבבת אותנו מסביב כאלו נשכב על מצעות הבושת וכאלו הכלימה מכסה אותנו ממעל והוא ענין מליצה:

כי לה׳ וכו׳. ואין בושת גדול מזה:

מנעורינו. ר״ל מעת שלקח אותנו לעם:

ולא שמענו וכו׳. כפל הדבר במ״ש: