הֶהָמֵ֣ת הֱ֠מִתֻ֠הוּ חִזְקִיָּ֨הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֜ה וְכׇל־יְהוּדָ֗ה הֲלֹא֮ יָרֵ֣א אֶת־יְהֹוָה֒ וַיְחַל֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַיִּנָּ֣חֶם יְהֹוָ֔ה אֶל־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר עֲלֵיהֶ֑ם וַאֲנַ֗חְנוּ עֹשִׂ֛ים רָעָ֥ה גְדוֹלָ֖ה עַל־נַפְשׁוֹתֵֽינוּ׃

הֲמִקְטַל קַטְלוֹהִי חִזְקִיָה מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה הֲלֹא דָחִיל מִן קֳדָם יְיָ וְצַלֵי קֳדָם יְיָ וְתַב יְיָ מִן בִּישְׁתָא דְמַלֵיל עֲלֵיהוֹן וַאֲנַחְנָא גַרְמִין לְאַיְתָאָה בִישְׁתָא רַבְּתָא עַל נַפְשָׁתָא:

ההמת. וכי המית אותו חזקיה וכו׳ בעבור שנבא כזאת:

הלא ירא. הלא המלך חזקיהו היה ירא את ה׳ והתפלל לפניו לבטל הגזירה ואז נחם ה׳ על הרעה וכו׳:

ואנחנו. אבל אנחנו כשנמית אותו נעשה עוד רעה גדולה על נפשותינו ולא די שלא ינחם על הרעה אלא שיוסיף עוד על הרעה:

ויחל. ענין תפלה כמו ויחל משה (שמות לב):