יִרְמְיָהוּ כ׳ · ח׳

אֲרֵי בִזְמַן דַאֲנָא מִתְנַבֵּי אֲנָא מֵרִים קָלִי בָּכֵי וּמְצַוַח וְעַל חָטוֹפִין וּבָזוֹזִין אֲנָא מִתְנַבֵּי אֲרֵי הֲוָה פִּתְגָמָא דַייָ לִי לְחִסוּדִין וּלְלַעַג כָּל יוֹמָא:

כי מדי אדבר. מתי שאדבר דברי נבואה אני צועק על הרעה הנעשה לי ואקרא בקול החמס והשוד הבא לי בעבורה:

לחרפה. המה מחרפים אותי כל הימים בעבור דבר הנבואה:

מדי. עניינו כמו מתי וכן מדי דברי בו (לקמן לא):

חמס. ענין הסרת היושר והוא מלשון נחמסו עקביך (לעיל יג):

ושוד. עושק הגוף:

ולקלס. ענין לעג כמו וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כ״ב:ד׳):