פִּתִּיתַ֤נִי יְהֹוָה֙ וָאֶפָּ֔ת חֲזַקְתַּ֖נִי וַתּוּכָ֑ל הָיִ֤יתִי לִשְׂחוֹק֙ כׇּל־הַיּ֔וֹם כֻּלֹּ֖ה לֹעֵ֥ג לִֽי׃

שַׁבֵּישְׁתַּנִי יְיָ וְאֶשְׁתַּבֵּישִׁית תַּקִיפְתַּנִי וִיכַלְתְּ לִי הֲוֵיתִי לִלְעֵיב כָּל יוֹמָא כּוּלְהוֹן מְחַיְכִין בִּי:

פתיתני. אתה ה׳ פתית אותי ללכת בשליחותך:

ואפת. קבלתי הפתוי:

חזקתני. חזקת אותי בדברים באמרך אל תירא מפניהם (לעיל א) והנה בזה יכולת לפתות אותי:

הייתי לשחוק. עתה הנה הייתי לשחוק וכולם מלעיגים עלי:

פתיתני. מלשון פתוי והסתה:

ותוכל. מל׳ יכולת:

פתיתני ה', ר"ל הנה לא רציתי להיות נביא, א. מפני שיראתי שאהיה לצחוק וללעג מצד כי נער אנכי, וע"ז פתיתני כמ"ש אל תאמר נער אנכי ואפת, ב. מפני שיראתי שאם לא אהיה לצחוק יחרה אפם עלי ויהרגוני, וע"ז חזקתני כמ"ש אל תירא מפניהם ותוכל ועתה כל אשר יגורתי בא לי, אם מה שיראתי שאהיה לשחוק הייתי לשחוק כל היום, ולא אצל קצת מן העם רק כולה לועג לי, ואם מה שיראתי שיעשו לי רעה מדי אדבר אזעק איני אצלם כאיש משוגע ופתי שיצחקו עליו ולא ישימו לב לדבריו, כי בכל עת שאדבר דבר נבואה י"ל לזעוק בין על חמס בממון, בין על שוד בגוף, כי היה דבר ה' לי לחרפה מה שאני מדבר בשם ה' הם חושבים שאני עצמי מדבר זאת וע"כ יחרפוני על דברי שאני אומר להם: