יִרְמְיָהוּ ב׳ · י״א

הָא עַמְמַיָא לָא שְׁבָקוּ פּוּלְחַן טַעֲוָתָא וְאִינוּן טַעֲוָן דְלֵית בְּהוֹן צְרוֹךְ וְעַמִי שְׁבָקוּ פּוּלְחָנִי דִי בְּדִילֵיהּ אֲנָא מַיְתִי עֲלֵיהוֹן יְקָרָא וַאֲזָלוּ בָּתַר דְלָא יֶהְנוּן לְהוֹן:

ההימיר. וכי גוי מהם החליף אלהיו באחר:

והמה. ואף כי גם אלהיהם לא אלהים המה עכ״ז כיון שהחזיקו בהם לא החליפום:

ועמי. אבל עמי החליף כבוד המקום בעכו״ם דבר שאין בו תועלת:

ההמיר. מלשון תמורה וחלוף וכן ואם המר ימירנו (ויקרא כ״ז:ל״ג):

כבודו. זה תקון סופרים והראוי כבודי:

ההימיר, אומר שיראו ג' דברים, א. ההימיר גוי אלהים, שלא ימצאו שגוי ימיר אלהיו, ב. שאף גוי עובד כוכבים שהיא מדרגה פחותה לא יעשה זאת, ג. שלא יעשה זאת גם במקום שיוכל לחשוב למצוא ריוח ע"י התמורה הזאת כי האלהים שממיר אותו המה לא אלהים, ואיך א"כ היה ישראל בהפך, א. שעמי המיר כבודו, ב. שעמי הגם שהם במדרגה מעולה כי עם מעולה מן גוי, המיר אלהיו, ג. שעשו זאת הגם שהיו להם הפסד שהמיר כבודו בלא יועיל, כי לפעמים ישליך האדם הכבוד בעבור התועלת, ואז הגם שגם זה פחיתות, שיבזה כבודו בעבור תועלת, עכ"פ מרויח תועלת, לא כן אם ממיר כבודו מבלי תועלת שהיא סכלות גדולה: