יִרְמְיָהוּ ב׳ · י״ב

אִתְאַבָּלוּ שְׁמַיָא עַל כְּדֵין עַל אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל דַעֲתִידָא לְמֶחֱרַב וְעַל בֵּית מַקְדְשָׁא דְעָתִיד לְאִצְטַדָאָה וְעַל דְעוֹבָדִין בִּישׁוּן עֲבַדוּ עַמִי לַחֲדָא אֲמַר יְיָ:

שומו שמים. ר״ל ראו שיהיה בעולם שממון ושערה וחורבן גדול בעבור התועבה הזאת:

שומו. מלשון שממון:

ושערו. כמו וסער בסמ״ך ור״ל רוח סערה:

חרבו. מלשון חורבן:

מאד. ר״ל גדול וחזק:

שמו ההשתוממות הוא על דבר המתמיה, והוא על מה שיאמר כי שתים רעות עשה עמי על זאת שמו שמים והתפלאו, ושערו על שחרבו מאד, הסער הוא על הצער שיסערו ויצטערו על גודל החורבן שחרבו ישראל מאד, כמ"ש העבד ישראל, ומפרש נגד שמו שמים.