בְּכֵן הַב יַת בְּנֵיהוֹן לְכַפְנָא וְתַבְּבִינוּן יְדֵי קָטוֹלֵי חַרְבָּא וְיֶהֶוְיַן נְשֵׁיהוֹן תַּכְלָן וְאַרְמְלָן וְגַבְרֵיהוֹן יְהוֹן קְטִילֵי מוֹתָא עוּלֵימֵיהוֹן מְטַעֲנֵי חַרְבָּא בִּקְרָבָא:
לכן. הואיל ומשלמים רעה תחת טובה:
והגירם. שפוך דמיהם ע״י חרב האויב:
שכלות ואלמנות. שכולות מבניהן ואלמנות מבעליהן:
ואנשיהם. אנשי האלמנות יהיו מתים ע״י הרג ולא במיתת עצמן:
במלחמה. כי דרך הבחורים ללכת במלחמה:
תן. ענין מסירה:
והגירם. ענין הזלה ושפיכה וכן יגירהו על ידי חרב (תהילים ס״ג:י״א):
שכולות. מי שמתו בניו קרוי שכול:
לכן תן את בניהם שישארו בעיר ימותו ברעב, והם עצמם שיצאו למלחמה ימותו בחרב, ועי"כ תהיינה נשיהם שכולות מבניהן ולאלמנות מבעליהן, ואנשיהם שאינם בעלי מלחמה יהיו הרוגי מות ר"ל שיהרגו במיתות משונות, ובחוריהם הגבורים שיצאו למלחמה יהיו מכי חרב במלחמה:
