לָכֵן֩ תֵּ֨ן אֶת־בְּנֵיהֶ֜ם לָרָעָ֗ב וְהַגִּרֵם֮ עַל־יְדֵי־חֶ֒רֶב֒ וְתִהְיֶ֨נָה נְשֵׁיהֶ֤ם שַׁכֻּלוֹת֙ וְאַלְמָנ֔וֹת וְאַ֨נְשֵׁיהֶ֔ם יִהְי֖וּ הֲרֻ֣גֵי מָ֑וֶת בַּח֣וּרֵיהֶ֔ם מֻכֵּי־חֶ֖רֶב בַּמִּלְחָמָֽה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
בְּכֵן הַב יַת בְּנֵיהוֹן לְכַפְנָא וְתַבְּבִינוּן יְדֵי קָטוֹלֵי חַרְבָּא וְיֶהֶוְיַן נְשֵׁיהוֹן תַּכְלָן וְאַרְמְלָן וְגַבְרֵיהוֹן יְהוֹן קְטִילֵי מוֹתָא עוּלֵימֵיהוֹן מְטַעֲנֵי חַרְבָּא בִּקְרָבָא:
לכן. הואיל ומשלמים רעה תחת טובה:
והגירם. שפוך דמיהם ע״י חרב האויב:
שכלות ואלמנות. שכולות מבניהן ואלמנות מבעליהן:
ואנשיהם. אנשי האלמנות יהיו מתים ע״י הרג ולא במיתת עצמן:
במלחמה. כי דרך הבחורים ללכת במלחמה:
תן. ענין מסירה:
והגירם. ענין הזלה ושפיכה וכן יגירהו על ידי חרב (תהילים ס״ג:י״א):
שכולות. מי שמתו בניו קרוי שכול:
לכן תן את בניהם שישארו בעיר ימותו ברעב, והם עצמם שיצאו למלחמה ימותו בחרב, ועי"כ תהיינה נשיהם שכולות מבניהן ולאלמנות מבעליהן, ואנשיהם שאינם בעלי מלחמה יהיו הרוגי מות ר"ל שיהרגו במיתות משונות, ובחוריהם הגבורים שיצאו למלחמה יהיו מכי חרב במלחמה:
