הַיְשֻׁלַּ֤ם תַּֽחַת־טוֹבָה֙ רָעָ֔ה כִּי־כָר֥וּ שׁוּחָ֖ה לְנַפְשִׁ֑י זְכֹ֣ר ׀ עׇמְדִ֣י לְפָנֶ֗יךָ לְדַבֵּ֤ר עֲלֵיהֶם֙ טוֹבָ֔ה לְהָשִׁ֥יב אֶת־חֲמָתְךָ֖ מֵהֶֽם׃

הֲאֶפְשַׁר לְשַׁלָמָא חֲלַף טַבְתָא בִּישְׁתָּא אֲרֵי כְרוּ פַחַת לְמִקְטְלֵי יֵעוּל דוּכְרַן מֵקָמִי קֳדָמָךְ לְמַלָלָא עֲלֵיהוֹן פִּתְגָמִין תַּקְנִין לַאֲתָבָא יַת חַמְתָךְ מִנְהוֹן:

הישולם. וכי מן הראוי שישולם רעה תחת טובה כי חפרו בור ללכדני ר״ל חושבים עלי מחשבות רעות:

זכור. תן דעתך לזכור עת עמדי לפניך בתפלה לבקש עליהם טובה להעביר את חמתך מהם:

כרו. חפרו כמו בור כרה (תהלים ז):

שוחה. בור כמו שוחה עמוקה (משלי כב):