כִּ֠י מִֽי־יַחְמֹ֤ל עָלַ֙יִךְ֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וּמִ֖י יָנ֣וּד לָ֑ךְ וּמִ֣י יָס֔וּר לִשְׁאֹ֥ל לְשָׁלֹ֖ם לָֽךְ׃

אֲרֵי מַן יֵחוּס עֲלָךְ יְרוּשְׁלֵם וּמַן יִדְוֵי עֲלָךְ וּמַן יְזוּר לְמִשְׁאַל לִשְׁלָמָא לָךְ:

כי מי יחמול. ר״ל אין מי יחמול עליך ואין מי ינודד בראש עליך כדרך המנחמים לנחמך בבוא הצרה עליך ואין מי יסיר לנטות מדרכו לבוא אליך לשאול בשלומך:

יחמול. מלשון חמלה ורחמים:

ינוד. מלשון נדידה:

כי מי יחמול שלא יניח להשחית אותך, ומי ינוד לך לנחמך קרובים הבאים לנחם האבל, וגם אח"כ מי יסור עכ"פ לשאול לשלום לך, שזה יעשו גם הרחוקים וגם אחרי עבור ימי האבל: