וְאִם֙ לֹ֣א תִשְׁמָע֔וּהָ בְּמִסְתָּרִ֥ים תִּבְכֶּֽה־נַפְשִׁ֖י מִפְּנֵ֣י גֵוָ֑ה וְדָמֹ֨עַ תִּדְמַ֜ע וְתֵרַ֤ד עֵינִי֙ דִּמְעָ֔ה כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה עֵ֥דֶר יְהֹוָֽה׃ {ס}

וְאִם לָא תְקַבְּלוּן אוּלְפַן כַּד בְּסִתְרָא תִבְכֵּי נַפְשִׁי מִן קֳדָם דְיֶדְעֵי מִנְכוֹן יְקַרְכוֹן וּמִדְמַע תִּדְמַע וּתְשַׁגֵר עֵינֵי דִמְעִין אֲרֵי אִשְׁתְּבֵי עַמָא דַיְיָ:

ואם לא תשמעוה. אם לא תקבלו אמרי הנה תבכה נפשי במסתרים במקום שהוא בחדרי הגוף כי רואה אני הרעה המוצאת אתכם:

מפני גוה. מפני הגאות שיש בכם ולא תאבו להכניע אל המקום:

ודמוע תדמע. מלבד בכיית הנפש עוד דמוע תדמע וחזר ופירש ותרד עיני דמעה בעבור שנשבה עדר ה׳ הם ישראל עם מרעיתו וצאן ידו:

גוה. כמו גאה ובאה הוי״ו במקום האל״ף וכן כי השפילו ותאמר גוה (איוב כ״ב:כ״ט) והוא ענין רוממות:

ודמוע. הוא דמעת הבכי:

נשבה. מל׳ שביה:

ואם לא תשמעוה אז נפשי הרוחניית תבכה במסתרים מפני גוה, היינו מפני ענינים צפונים ונסתרים, ר"ל על גלות השכינה וחילול כבוד ה' שזה תרגיש הנפש, וחוץ מזה דמוע תדמע הנפש תדמע בפנים, ועיני תרד דמעה הדמעות יצאו מן העין וירדו, על שנשבה עדר ה':