אֱמֹ֥ר לַמֶּ֛לֶךְ וְלַגְּבִירָ֖ה הַשְׁפִּ֣ילוּ שֵׁ֑בוּ כִּ֤י יָרַד֙ מַרְאֲשׁ֣וֹתֵיכֶ֔ם עֲטֶ֖רֶת תִּֽפְאַרְתְּכֶֽם׃

אֲמַר לְמַלְכָּא וּלְמַלְכְּוָתָא אִמְאִיכוּ תָבוּ אֲרֵי גְלָא יְקַרְכוֹן מִנְכוֹן נְפַל כְּלִיל תּוּשְׁבַּתְּכוֹן:

אמור. ה׳ אמר אל הנביא אמור ליהויכין ולמלכה אשתו השפילו שבו ר״ל שבו במקום שפל מוטה לארץ ואל תשבו על כסאות:

כי ירד מראשותיכם. ר״ל גדולתכם וחזר ופירש עטרת תפארתכם:

ולגבירה. היא המלכה:

מראשותיכם. מלשון ראש ור״ל גדולתכם:

אמור, עתה יפרש מה שצוה ה' שיאמר להם, הוא שיאמר למלך ולגבירה שישפילו מעלתם ויכנעו לנ"נ, ושישבו ולא ילחמו, כי כבר ירד מראשתיכם הדבר שעליו תניחו ראשיכם, ר"ל חלק המדינה שהיה עיקר הסמיכה שלכם עליה כבר ירדה ונחרבה, ועטרת תפארתכם שהם השרים והחרש והמסגר: