יִרְמְיָהוּ י״ב · ג׳

שלו. לשון שלוה:

וְאַתְּ יְיָ כּוֹלָא יְדִיעַ וּגְלֵי קֳדָמָךְ דְאַתְּ בָּחַר לְבָבַיָא (וְדָעָן) דְרָעַן בִּדְחַלְתָּךְ רַשִׁיעַיָא אַתְקְנִינוּן כְּעָנָא לְנִכְסְתָא וְזַמְנִינוּן לְיוֹם קָטוֹלֵי:

ידעתני. הלא ידעת אותי ותראה לבי ובחנת אותה אם הוא אתך להאמין בך ר״ל מכיר אני בעצמי שנגלה לך תעלומות לב וא״כ יודע אתה שרחוק אתה מכליותיהם כי אין דבר נעלם ממך:

התיקם. לכן העתיקם מהצלחתם אל הטבחה כצאן הזה והזמינם ליום הרגה:

התיקם. ענין העתק:

והקדישם. ענין הזמנה כמו קדשו קהל (יואל ב):

ואתה ה' ידעתני, ר"ל וא"כ ראוי שתקדים ענשם ע"מ שרוצים להרגני, כי אתה ידעתני תראני ובחנת לבי אתך, כפל דבריו לאמר שה' יודע את האדם בשני מיני ידיעות אשר לפי הבנת האדם סותרות זא"ז ובכ"ז שתיהן יצדקו בחק הבורא יתברך, והוא, א. מצד הידיעה הקדומה שיודע מראשית את כל העתיד ידיעה בלתי נתלית בזמן ובמקום ובצדדי האפשר, ועז"א ידעתני בלשון עבר, ידעתני מכבר, ב. ועם כ"ז האדם חפשי במעשיו עד שמצד החפשית הזאת תראני עתה ובחנת לבי אתך, הוקדם הראיה לראות את מעשיו עתה לפי מה שהם מקושרים בבחירה ובזמן ותראה שלבי הבוחר במעשי שלם אתך, וא"כ התיקם כצאן לטבחה אל תמתין עד שתתמלא סאתם רק הענישם תיכף, וקבע שני מיני עונשים, א. כצאן לטבחה, שבוחרים הצאן השמנים ביותר לצורך המשתה, כן תבחר גדוליהם איש איש ביחוד לטובתו, ב. ואח"כ הקדישם כולם ליום הרגה מבלי יותר מהם איש, (דרך הכובש תחלה יבחר השרים וראשי המורדים להרגם במיתות קשות ואח"כ יהרוג את כולם ביום הרגה):