יִרְמְיָהוּ י״א · ט״ז

הָא כְאִילַן זֵיתָא דְשַׁפִּיר בְּרֵיוֵיהּ וְיָאֵי בְּחֶזְוֵיהּ וְסוֹכֵיהּ מַטְלַן בְּאִילָנַיָא כֵּן רַבַּי יְיָ שְׁמִיךְ בְּעַמְמַיָא וּכְדוֹ דַעֲבַרְתְּ עַל אוֹרַיְתָא מַשִׁרְיַת עַמְמִין דְתַקִיפִין כְּאֶשְׁתָּא יֵיתוּן עֲלָךְ וְיִתְחַבְּרוּן לְהוֹן סוּמְכְוָן:

זית רענן. אל מול המקדש אמר הנה מאז קרא ה׳ שמך זית רענן שהוא אילן מפואר:

יפה. בך נמצא היופי של פרי בעל תואר מהודר:

לקול המולה. אבל עתה לעת בוא קול המייה גדולה של חיל הכשדים הבאים למלחמה אז המקום ב״ה בעצמו זית שעלהו רענן ולח בקיץ ובחורף,

יפה תאר,

פרי תאר, והנמשל של זית רענן שהעלים השומרים את הפרי שהוא העושר וההצלחה רענן תמיד ומלא ברבת ה׳, ויפה תואר משל אל גבורת העם ורבוים וחזקם, ופרי תואר משל אל מעשיהם הטובים ותורתם שהוא הפרי הנרצה

לקול המולה גדולה, אח״כ נשמע קול רעש גדול שגזרו עליך גזר דין בגזרת עירין פתגמא ועי״כ

הצית אש

בעליה, שעלי הזית שהם שמנים הציתו בהן אש, והוא משל ששללו עשרם ואוצרותיהם,

ורעו ושברו

דליותיו שהם ענפי הזית יהיה המצית והמבעיר אש עליה וישברו ענפיו ולפי שהמשילו לזית אמר בלשון הנופל באילן:

רענן. רטוב ומלוחלח כמו דשנים ורעננים יהיו (שם צב):

תואר. מהודר:

המולה. ענין המייה ושאון וכן קול המולה (יחזקאל א):

הצית. מל׳ הצתה והבערה:

ורעו. ענין שבירה כמו ירעוך קדקד (לעיל ב):

דליותיו. ענפים גדולים כמו לפנות דליותיו אליו (יחזקאל וז):

זית רענן, בעת נטע ה' אותך, אז קרא שמך שאתה זית רענן יפה פרי תאר, שהוא ג' מעלות, הגבוהים שאמר עליו יפה תואר, ששברו את העם עצמו והוליכום לגולה: