יִרְמְיָהוּ י״א · ט״ו

מַה לְעַמָא דַהֲוָה חָבִיב קֳדָמַי שְׁבָקוּ פוּלְחַן בֵּית מַקְדְשִׁי עֲבָדוּ עֵצָה לְחֶטְאִין סַגִיאִין מְעַרְבִין בְּשַׂר שִׁקוּצִין עִם בְּשַׂר קוּדְשָׁא יִגְלוֹן מִנִיךְ מִן קֳדָם בִּשְׁתִּיךְ בְּכֵן הֲוֵיתָא תַקִיפָא:

מה לידידי בביתי. ישראל שהיו מקדם עם סגולתי מה להם לבוא בבה״מ לעשות שמה המזמות הרבים מאד:

ובשר קדש. ר״ל הקרבנות שאתה מקריב שמה יעברו ממך כי אינני חפץ בהם:

כי רעתכי. בעת תעשי הרעות אז תשמחי ולא תדאג עליהם ומה לי א״כ בהקרבנות ולמה תבואו בבה״מ:

לידידי. אהובי:

המזמתה. ענין מעשה רע כמו זמה היא (ויקרא יח):

רעתכי. מלשון רעה:

תעלוזי. ענין שמחה כמו יעלזו חסידים (תהלים קמט):

מה לידידי בביתי, ה' אמר אל ירמיה אל תתפלל בעד העם הזה ומה אתה עושה בביתי למה באת להתפלל בעדם, ולהקריב בעדם קרבנות כי ירמיה היה כהן עובד עבודה עשותה המזמתה הרבים ובשר קדש יעברו מעליך הלא הכנסיה תעשה מזימה הרבה ותועבות גדולות ואיך תתפלל בעדם ומסב פניו אל הכנסיה, וכי בשר קדש יעברו מעליך! וכי במה שתביא בשר קדש שהוא הקרבנות עי"כ יעברו המזימות והתועבות מעליך.? וכי בזאת תנקה מן המזימה, הלא אין אתה חוזר בתשובה בעת הבאת בשר קדש, כי רעתכי אז תעלזי, לא תשמחי על הקרבן שתביא, רק על הרעה שתעשי, ואחר הקרבן תשמחי שנית לעשות הרעה בשמחה: