וַיהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ הַנּוֹטֵ֣עַ אוֹתָ֔ךְ דִּבֶּ֥ר עָלַ֖יִךְ רָעָ֑ה בִּ֠גְלַ֠ל רָעַ֨ת בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבֵ֣ית יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֥וּ לָהֶ֛ם לְהַכְעִסֵ֖נִי לְקַטֵּ֥ר לַבָּֽעַל׃ {פ}

וַיָי צְבָאוֹת דְקַיֵם יָתִיךְ גְזַר לְאַיְתָאָה עֲלָךְ בִּישָׁא בְּדִיל חוֹבֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה דַעֲבַדוּ לְהוֹן לְאַרְגָזָא קֳדָמַי לְאַסָקָא בּוּסְמִין לְבַעֲלָא:

הנוטע אותך. הבונה הבית והשכין בה שכינתו הוא גזר הרעה ולא באה בכח הזרוע של הכשדים (ועל כי המשילו לזית אמר לשון נטיעה הנופל באילן):

רעת. היא הבעל:

עשו להם. עשו לעצמם למען הכעיסני לקטר לבעל:

בגלל. בעבור כמו בגלל הדבר הזה (דברים ט״ו:י׳):

וה' צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה, והרעה הזאת שגזרו עליך בקול המולה גדולה, דבר עליך ה' צבאות, הוא גזר להצית בך אש, ולא מצד שנשתנה מחשבתו עליך בעת הצית אש מבעת שנטע אותך, כי מה שדבר עליך רעה היה מצד שנטע אותך, כי תכלית הנטיעה היה שתעשה פרי קדש הלולים ואתה עשית פרי מות ומשכלת, וז"ש בגלל רעת בית ישראל, כמו שיעקור בעל הגן נטיעה אשר נטע אם יראה כי יעש באושים אשר עשו להם, ר"ל תחלה עשו הרעה להם להנאתם, ואח"כ עשו להכעיסני, ואח"כ עשו לקטר לבעל, שאח"ז דבקו בבעל והאמינו בו: