עַל־כֵּ֨ן עַל־בַּחוּרָ֜יו לֹא־יִשְׂמַ֣ח ׀ אֲדֹנָ֗י וְאֶת־יְתֹמָ֤יו וְאֶת־אַלְמְנוֹתָיו֙ לֹ֣א יְרַחֵ֔ם כִּ֤י כֻלּוֹ֙ חָנֵ֣ף וּמֵרַ֔ע וְכׇל־פֶּ֖ה דֹּבֵ֣ר נְבָלָ֑ה בְּכׇל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃

עַל כֵּן עַל עוּלֵימוֹהִי לָא יֶחְדֵי יְיָ וְעַל יַתְמוֹהִי וְעַל אַרְמְלָתוֹהִי לָא יְרַחֵם אֲרֵי כוּלְהוֹן חֲנִיפִין וּבִישִׁין וְכָל פּוּמְהוֹן מְמַלְלִין שְׁקַר בְּכָל דָא לָא תָבוּ מֵחוֹבֵיהוֹן דִיתוּב רוּגְזֵיהּ מִנְהוֹן וְעַד כְּעַן מַתְקְפִין מִרְדֵיהוֹן וְעוֹד מֶחֶתֵיהּ עֲתִידָא לְאִתְפְּרָעָא מִנְהוֹן:

על כן. ישמח השם, כדרך לשון אדם כי בהיות הנעשים בטוב ישמחו עושיהם:

חנף. הוא ברו טוב ותוכו רע:

לא ישמח. כי כשאדם חוטא ובא עליו העונש אין שמחה לפני המקום:

כלו חנף. כולם מחניפים לרשעים:

ועוד ידו נטויה. להכות בהם עוד יותר:

ומרע. מרשיע:

נבלה. דבר מגונה:

נטויה. מל׳ הטיה: