כִּֽי־בָעֲרָ֤ה כָאֵשׁ֙ רִשְׁעָ֔ה שָׁמִ֥יר וָשַׁ֖יִת תֹּאכֵ֑ל וַתִּצַּת֙ בְּסִֽבְכֵ֣י הַיַּ֔עַר וַיִּֽתְאַבְּכ֖וּ גֵּא֥וּת עָשָֽׁן׃

אֲרֵי תַדְלִיק כְּאֶשְׁתָּא פּוּרְעֲנוּת חוֹבֵיהוֹן חַטָאַיָא וְחַיָבַיָא תְּשֵׁיצֵי וְתִשְׁלוֹט בִּשְׁאַר עַמָא וּתְשֵׁיצֵי סַגִי מַשִׁרְיָתָא:

כי וגו'. דמה הרשע לאש שיאכל המבער, והשמיד והשית הם הרשעים:

ויתאבכו. מלה זרה כמו התרוממו:

כי בערה. הרשעה שעושים תבער כמו אש ובתחלה תשרוף הפחותים שבעם ואח״ז בהגדולים שבהם ר״ל העון עצמו יקטרג עליהם ויפרע מהם:

ויתאבכו. בעבור מרבית התבערה יתרוממו גאות העשן כי תנשא למעלה למעלה ר״ל הפורעניות תגדל מאד:

שמיר ושית. מיני קוצים:

ותצת. מל׳ הצתה והבערה:

בסבכי היער. הענפים המסובכים ונאחזים זה בזה כמו עד סירים סבוכים (נחום א׳:י׳):

ויתאבכו. הוא ענין התרוממות ואין לו דומה:

גאות. מל׳ גאוה: