יְשַׁעְיָהוּ ט׳ · י״ז

כִּֽי־בָעֲרָ֤ה כָאֵשׁ֙ רִשְׁעָ֔ה שָׁמִ֥יר וָשַׁ֖יִת תֹּאכֵ֑ל וַתִּצַּת֙ בְּסִֽבְכֵ֣י הַיַּ֔עַר וַיִּֽתְאַבְּכ֖וּ גֵּא֥וּת עָשָֽׁן׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

אֲרֵי תַדְלִיק כְּאֶשְׁתָּא פּוּרְעֲנוּת חוֹבֵיהוֹן חַטָאַיָא וְחַיָבַיָא תְּשֵׁיצֵי וְתִשְׁלוֹט בִּשְׁאַר עַמָא וּתְשֵׁיצֵי סַגִי מַשִׁרְיָתָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

כי וגו'. דמה הרשע לאש שיאכל המבער, והשמיד והשית הם הרשעים:

ויתאבכו. מלה זרה כמו התרוממו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

כי בערה. הרשעה שעושים תבער כמו אש ובתחלה תשרוף הפחותים שבעם ואח״ז בהגדולים שבהם ר״ל העון עצמו יקטרג עליהם ויפרע מהם:

ויתאבכו. בעבור מרבית התבערה יתרוממו גאות העשן כי תנשא למעלה למעלה ר״ל הפורעניות תגדל מאד:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

שמיר ושית. מיני קוצים:

ותצת. מל׳ הצתה והבערה:

בסבכי היער. הענפים המסובכים ונאחזים זה בזה כמו עד סירים סבוכים (נחום א׳:י׳):

ויתאבכו. הוא ענין התרוממות ואין לו דומה:

גאות. מל׳ גאוה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל