זָקֵ֥ן וּנְשֽׂוּא־פָנִ֖ים ה֣וּא הָרֹ֑אשׁ וְנָבִ֥יא מֽוֹרֶה־שֶּׁ֖קֶר ה֥וּא הַזָּנָֽב׃

סָב וּנְסִיב אַפִּין הוּא רֵישָׁא וְסָפַר מַלִיף שְׁקַר הוּא חֲלָשָׁא:

זקן. והנה פירש כי הראש משל לזקן, וכן הכפה, והזנב והאגמון משל לנביא השקר:

ונשוא פנים. מי שהכל נושאים לו פנים לפי רוב החשיבות:

מורה. המלמד לעשות שקר:

הוא הזנב. הוא השפל שבעם:

מורה. מלמד כמו את מי יורה דעה (לקמן כח):