יְשַׁעְיָהוּ ס״ו · ג׳

נָכֵיס תּוֹרָא כְּקָטִיל גְבַר דָבַח אִימַר כְּנָקֵיף כְּלֵב מַסְקֵי קוּרְבַּן דַם חֲזִירָא קוּרְבַּן מַתְּנַתְהוֹן מַתְּנַת אוֹנָס אַף אִינוּן אִתְרְעִיאוּ בְּאוֹרְחַתְהוֹן וּבְשִׁיקוּצֵיהוֹן נַפְשֵׁהוֹן אִתְרְעִיאַת:

שוחט וגו'. הטעם כי אביט אל חרד אל דברי, לא אל המקריבים עולה, ומעשיהם רעים, והנה שוחט השור כאילו יכה איש, הטעם דם יחשב, כי אין העולה קרבן כהוגן, או יהיה מכה איש לא מכת מות רק מכת פצע וחבורה:

זובח השה. לפני, כאילו הורג כלב:

והנה עורף שהוא מלרע פועל, וטעם לכרות העורף וכן וערפו שם (דברים כ"א ד'), וכאשר הוא שם הנה [צ"ל הנו מלעיל]:

מעלה מנחה. כאילו העלה דם חזיר:

מזכיר לבונה. מגזרת אזכרה (ויקרא ב' ב'), כאלו מברך און:

וטעם גם המה, תחסר מלת אבותיכם וכן הוא, כי אבותיכם גם המה:

שוחט השור. ר״ל כי קרבנות הרשעים אינם מקובלים לפני והשוחט את השור הרי הוא כאילו מכה איש כי דם יחשב ולא לרצון:

עורף כלב. נמאס בעיני כאילו ערף את הכלב:

דם חזיר. נתעב בעיני כאילו זרק דם חזיר:

מזכיר לבונה. המקטיר לבונה הוא מביא תשורה דבר שאינו הגון וראוי:

גם המה בחרו. רצה לומר הואיל והמה גם בחרו בדרכיהם ולא הלכו בהם כדרך קרי והזדמן ונפשם חפצה לעשות לשקוצים הנראה להם ולא בלא דעת ובלא לב יעשוה:

עורף. ר״ל כורת עוף והוא אחורי הצואר כמו ואם לא תפדה וערפתו (שמות י״ג:י״ג) מזכיר. כן נקרא הקטרת הלבונה כמ״ש והיתה ללחם לאזכרה (ויקרא כ״ד:ז׳):

מברך. הוא ענין תשורה הבאה להקבלת פנים וכן קח נא את ברכתי (בראשית לג):

און. ענין דבר שאינו ראוי והגון:

ובשקוציהם. מלשון שקץ ותעוב: