יְשַׁעְיָהוּ ס״ו · ב׳

איזה בית. אשר הוא כדאי לשכינתי:

וְיַת כָּל אִלֵין גְבוּרְתִי עֲבָדַת וַהֲלָא הֲוָאָה כָל אִלֵין אֲמַר יְיָ וּבְדֵין רַעֲוָא קֳדָמַי לְאִסְתַּכָּלָא בֵּיהּ בִּדְעַנְוְתָן וּמַכִּיךְ רוּחַ וּמִשְׁתְּוֵי לִקֳבֵל פִתְגָמִי:

ואת וגו'. והנה טעם אחר כי הוא ברשותי ושלי, כי זה הכסא וההדום אני עשיתים:

ויהיו כל אלה. דבק עם ידי עשתה:

ואל זה אביט. הטעם אף על פי שהשמים כסאי, אביט אל עני ונכה רוח וטעם אביט אשים עיני עליו, והנה הפך אעלים עיני מכם (ישעיהו א' ט"ו):

ואת כל אלה. אף השמים והארץ אינם קדומים כמוני כי ידי עשתה אותם:

ויהיו כל אלה. ואח״ז היו כל אלה אבל אינם קדומים כמוני:

ואל זה אביט. ועם שאני רם על רמים עכ״ז אביט ואשגיח בשפלים אל העני ואל מי שרוחו נשברת בעבור הצער והיגון ואל החרד על דברי לעשותם וכאומר אבל לא על המקריבים קרבנות ולבם רחוק ממני:

ונכה. ענין שבור וכתות כמו ונכאה לבב (תהלים קט):

וחרד. ענין מהירות רב וכן ויחרדו זקני העיר לקראתו (ש״א טו):