רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11אל גוי לא קורא בשמי. אשר לא היה חפץ להיות נקרא על שמי:
הָעָ֗ם הַמַּכְעִסִ֥ים אֹתִ֛י עַל־פָּנַ֖י תָּמִ֑יד זֹֽבְחִים֙ בַּגַּנּ֔וֹת וּֽמְקַטְּרִ֖ים עַל־הַלְּבֵנִֽים׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
אל גוי לא קורא בשמי. אשר לא היה חפץ להיות נקרא על שמי:
עַמָא דְמַרְגְזִין עַל מֵימְרִי קֳדָמַי תְּדִירָא דָבְחִין בְּגִנָן טַעֲוָתָא וּמַסְקִין בּוּסְמַיָא עַל לִבְנַיָא:
העם המכעיסים אותי על פני. כעבד שיכעיס אדוניו והוא רואהו בעיניו:
זבחים בגנות. לע"ז:
העם. הם העם המכעיסים וכו׳:
על פני. לפני בירושלים מקום השראת השכינה זובחים. לעכו״ם:
בגנות. דרכם היה להעמיד עכו״ם בתוך הגנות וכן נאמר המתקדשים והמטהרים אל הגנות (לקמן סו):
על הלבנים. בשעה שהיו שורפין הלבנים היו משימין עליהם קטורת לשם עכו״ם:
על פני. לפני וכן על פניך יברכך (איוב א):
הלבנים. עשוים מחומר ושורפין בכבשן לשומם בבנין: