הַיֹּֽשְׁבִים֙ בַּקְּבָרִ֔ים וּבַנְּצוּרִ֖ים יָלִ֑ינוּ הָאֹֽכְלִים֙ בְּשַׂ֣ר הַחֲזִ֔יר (ופרק) [וּמְרַ֥ק] פִּגֻּלִ֖ים כְּלֵיהֶֽם׃

דְיָתְבִין בְּבָתַּיָא דְבָנָן מֵעֲפַר קִבְרַיָא וְעִם פִּגְרֵי בְּנֵי אֱנָשָׁא דַיְרִין דְאָכְלִין בְּשַׂר חֲזִירָא וּרְטַב פִּגוּל בְּמַנֵיהוֹן:

היושבים. לדרוש אל המתים ודברי השדים:

ובנצורים. חרבות, כעיר נצורה (ישעיהו א' ח'):

האוכלי' בשר החזי'. להכעיסני:

ומרק. ידוע, ואת מרק שפוך (שופטים ו' כ') וכתיב ופרק והם שני שמות לטעם אחד:

היושבים בקברים. שתשרה עליהם רוח טומאה של שדים:

ובנצורים ילינו. היו לנים בין פגרי המתים שאינם יכולים לצאת ממקומם כמו הנתונים במצור והוא כפל ענין במ״ש:

ומרק פגולים כליהם. כל כליהם בלוע מרוטב מתועב מדבר טמא:

ובנצורים. מלשון מצור כמו כעיר נצורה (לעיל א):

ומרק. רוטב מבישול הבשר כמו ואת המרק שפך (שופטים ו):

פגולים. ענין תעוב כמו פגול הוא לא ירצה (ויקרא י״ט:ז׳):