פֵּרַ֧שְׂתִּי יָדַ֛י כׇּל־הַיּ֖וֹם אֶל־עַ֣ם סוֹרֵ֑ר הַהֹֽלְכִים֙ הַדֶּ֣רֶךְ לֹא־ט֔וֹב אַחַ֖ר מַחְשְׁבֹתֵיהֶֽם׃

אמרתי הנני הנני. שובו אלי והנני מוכן לקבל:

שְׁלָחִית נְבִיאֵי כָּל יוֹמָא לְעַמָא מְסָרְבָנָא דְאָזְלִין בְּאוֹרַח דְלָא תַקְנָא בָּתַר עֶשְׁתּוֹנֵיהוֹן:

נדרשתי [צ"ל פרשתי]. אמר רבי משה הכהן כי הכתוב הראשון על אומות העולם, והטעם כי אפילו לגוים שלא נקראו בשמי נדרשתי, ולעמי פרשתי ידי, והטעם שאקבל אותם:

הדרך. ימשך עצמו ואחר עמו, וכן הוא הדרך דרך לא טוב כמו ועץ הדעת טוב ורע (בראשית ב' ט'):

פרשתי ידי. שיתקרבו אלי ואקבל תשובה כאדם המרמז לחבירו לבוא אליו:

אל עם סורר. אבל היתה אל עם סורר אשר הולכים בדרך לא טוב אחר מחשבות לבם:

סורר. מעוות וכן בן סורר ומורה (דברים כא):