יְשַׁעְיָהוּ ס״א · ג׳

פקח קוח. פקח את מלקוחם ושבים והתירם:

לְשַׁוָאָה לַאֲבֵילֵי צִיוֹן לְמִתַּן לְהוֹן כְּלִיל חֲלַף קְטַם מְשַׁח דְחֶדְוָה חֲלַף אֶבְלָא רוּחַ מְשַׁבָּחָא חֲלַף רוּחֲהוֹן דַהֲוָת עַמְיָא וְיִקְרוֹן לְהוֹן רַבְרְבֵי קוּשְׁטָא עַמֵהּ דַייָ לְאִשְׁתַּבָּחָא:

לשום לאבלי ציון. הוא שפרש פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל, כי האבל לא יסוך שמן, והתקועית לעדה (שמואל ב' י"ד ב'):

רוח כהה. שם התאר מגזרת כהה הנגע (ויקרא י"ג ו'), יש אומרים כטעם חשך, והנכון בעיני שהוא הפך פשה:

אילי הצדק. מגזרת אילנים, כמו מאילים אשר חמדתם (ישעיהו א' כ"ט), והעד מטע השם:

לשום וכו׳. לשום דבר לאבלי ציון וחוזר ומפרש מהו ואמר לתת להם פאר במקום האפר שהיו מתפלשין בו בזמן האבל:

שמן ששון. כי לפעמים מושחים בשמן לרפאות המכה לכן אמר שמן ששון העשוי להתענג:

מעטה תהלה. עטיפת שבח והלול במקום רוח כהה וחשיכה:

וקורא להם. כי אם יקרא אותם אילי הצדק כי יהיו גדולים כמעשה הצדק:

מטע ה׳. אשר ה׳ נטע אותם להתפאר בהם:

מעטה. ענין עטיפה כמו כבגד יעטה (תהלים קט):

תהלה. מל׳ הלול ושבח:

כהה. ענין עכירות וחושך כמו כהה הנגע (ויקרא יג):

אילי. שם אילן גדול ויפה כמו מאילים אשר חמדתם (לעיל ב):

מטע. מלשון נטיעה: