אֵין־קֹרֵ֣א בְצֶ֔דֶק וְאֵ֥ין נִשְׁפָּ֖ט בֶּאֱמוּנָ֑ה בָּט֤וֹחַ עַל־תֹּ֙הוּ֙ וְדַבֶּר־שָׁ֔וְא הָר֥וֹ עָמָ֖ל וְהוֹלֵ֥יד אָֽוֶן׃

לֵית דִמְצַלֵי בִקְשׁוֹט וְלֵית דְמִתְדַן בְּהֵימְנוּתָא מִתְרַחֲצִין עַל לְמָא וּמְמַלְלִין שְׁקַר מוֹחָן וּמַפְקִין מִלִבְּהוֹן מִלִין דְאוֹנָס:

אין קורא בצדק. מוכיח:

ואין נשפט. תואר השם:

בטוח על תהו. שיאמר איש לרעהו כן אעשה, והוא לא ימלא דברו:

הרו עמל. משל על המחשבה:

והוליד. והוא הדבור:

אין קורא בצדק. אין מי קורא לה׳ בצדק ובכוונת הלב:

ואין נשפט באמונה. כי הדיינין מעוותים את המשפט:

בטוח על תוהו. כל אחד בוטח על תוהו כי כאשר יבטח מי לחברו לא יקיים ההבטחה:

ודבר שוא. כל אחד מדבר שוא:

הרו עמל. מדמה המחשבה להריון והמעשה ללידה ור״ל לא בהזדמן עשה און כי אם חשב עליה מתחילה לעשותה:

תהו. דבר שאין בו ממש:

הרו. מלשון הריון: