בֵּיצֵ֤י צִפְעוֹנִי֙ בִּקֵּ֔עוּ וְקוּרֵ֥י עַכָּבִ֖ישׁ יֶאֱרֹ֑גוּ הָאֹכֵ֤ל מִבֵּֽיצֵיהֶם֙ יָמ֔וּת וְהַזּוּרֶ֖ה תִּבָּקַ֥ע אֶפְעֶֽה׃

הָא כְבֵיעֵי חֵיוִי חוּרְמְנִין מְפַרְתִין וּכְקַוִין דְעַכּוֹבִיתָא מָחַיָא דְמַן דְאָכִיל מִבֵּיעֵיהוֹן מָאֵית וּמְשַׁחְנָן וּמַפְקָן חֵיוָן חוּרְמְנִין מְפַרְתִין:

ביצי. והנה המשילם שהם כביצי צפעוני כאשר יבקעו:

וקורי [עכביש]. ידוע ממעשה העכביש:

האוכל מביציהם. מביצי צפעוני:

והזורה. היה ראוי להיות תחת הרי"ש קמץ גדול, ובאה מלה זרה כמו ולנה בתוך ביתו (זכריה ' ד'), והנה הזורה פעולה, כמו כי מולים היו (יהושע ה' ד') סוגה בשושנים (שיר השירים ז' ג'), היא מגזרת ויזר את הגזה (שופטים ו' ל"ח), כי מי שיזרנה אז תבקע הצפעוני ויצא אפעה, כמו אפעה ושרף (ישעיהו ל' ו'):

ביצי צפעוני בקעו. ר״ל כמו הביצים האלה שעד לא נתבקעו עדיין אין המזיק בעולם וכאשר יתבקעו אז תצא הצפעון ובא המזיק כן הם חושבים רע בקרבם ואח״ז יעשוהו ויזיקו לבני אדם:

וקורי עכביש יארגו. ר״ל אין תועלת וקיום והעמדה במעשיהם כמו שאין תועלת וקיום ביריעות העכביש:

האוכל מביציהם ימות. האוכל מביצי הצפעון ימות ר״ל המתחבר עמהם עוד הרעה טמונה בקרבם ישיגהו המיתה והאבדון:

הזורה. הממעך אותם להוציא הבלוע הנה מן הבקע תצא אפעה ותזיקנו ור״ל וכן המתגרה בו להראות קלונו יפול ברעה ואין תקנה אלא ללכת מנגד:

צפעוני. שם מין נחש רע:

וקורי עכביש. אריגת השממית קורא בלשון קורי על שמיסך אריגותיו בקורות הבית:

והזורה. ענין מעור להוציא הבלוע וכן כי רגל תזורה (איוב ל״ט:ט״ו) והוא מלשון ויזר את הגיזה (שופטים ו׳:ל״ח):

אפעה. הוא הצפעון ובשתי השמות נקרא: