וַיִּלְבַּ֤שׁ צְדָקָה֙ כַּשִּׁרְיָ֔ן וְכ֥וֹבַע יְשׁוּעָ֖ה בְּרֹאשׁ֑וֹ וַיִּלְבַּ֞שׁ בִּגְדֵ֤י נָקָם֙ תִּלְבֹּ֔שֶׁת וַיַּ֥עַט כַּמְעִ֖יל קִנְאָֽה׃

אִתְגְלֵי לְמֶעְבַּד זַכְוָן לְעַמֵהּ תְּקוֹף וּפוּרְקָן אַיְתֵי בְמֵימְרֵהּ לְדַחְלוֹהִי וְיִתְגְלֵי לְמֶעְבַּד לְאִתְפְּרָעָא בִתְקוֹף מְסַנְאֵי עַמֵהּ וִיתַב נִקְמָא לְבַעֲלֵי דְבָבוֹהִי:

וילבש. דרך משל לגבור שהוא לובש התחרא, הוא השריון:

תלבושת. השנים תוין נוספין כתי"ו תפארת (ישעיהו ג' י"ח):

ויעט. עטיה כאילו עוטה מעיל:

וילבש. לפי שיושיע את ישראל ויעשה עמהם צדקה ויעשה נקם באומות לזה אמר בו לשון הנופל בגבור היורד במלחמה:

כשריון. כדרך גבור הלובש שריון:

בראשו. ישים בראשו כדרך הגבור המשים בראשו כובע נחושת:

בגדי נקם. ר״ל יעשה נקמה בעכו״ם:

תלבושת. להיות לו למלבוש:

ויעט. יעטוף קנאה כמעיל המעטיף את הלובשו:

כשריון. הוא כעין מלבוש עשוי מברזל ולובשים בו במלחמה להציל מהכאת חרב וחנית וכן ושריון קשקשים (ש״א יז):

כובע. הראש שם כלי מגן על הראש כמו וכובע נחושת על ראשו (שם):

נקם. מלשון נקמה:

תלבושת. מלשון לבוש ושני התוי״ן נוספין כתוי״ן של תפארת שהוא מלשון פאר:

ויעטו. ענין עטיפה כמו כבגד יעטה (תהלים קט):

כמעיל. שם מלבוש מה:

קנאה. ענין נקמה כמו בקנאו את קנאתי (במדבר כ״ה:י״א):