יְשַׁעְיָהוּ נ״ט · י״ז

אִתְגְלֵי לְמֶעְבַּד זַכְוָן לְעַמֵהּ תְּקוֹף וּפוּרְקָן אַיְתֵי בְמֵימְרֵהּ לְדַחְלוֹהִי וְיִתְגְלֵי לְמֶעְבַּד לְאִתְפְּרָעָא בִתְקוֹף מְסַנְאֵי עַמֵהּ וִיתַב נִקְמָא לְבַעֲלֵי דְבָבוֹהִי:

וילבש. דרך משל לגבור שהוא לובש התחרא, הוא השריון:

תלבושת. השנים תוין נוספין כתי"ו תפארת (ישעיהו ג' י"ח):

ויעט. עטיה כאילו עוטה מעיל:

וילבש. לפי שיושיע את ישראל ויעשה עמהם צדקה ויעשה נקם באומות לזה אמר בו לשון הנופל בגבור היורד במלחמה:

כשריון. כדרך גבור הלובש שריון:

בראשו. ישים בראשו כדרך הגבור המשים בראשו כובע נחושת:

בגדי נקם. ר״ל יעשה נקמה בעכו״ם:

תלבושת. להיות לו למלבוש:

ויעט. יעטוף קנאה כמעיל המעטיף את הלובשו:

כשריון. הוא כעין מלבוש עשוי מברזל ולובשים בו במלחמה להציל מהכאת חרב וחנית וכן ושריון קשקשים (ש״א יז):

כובע. הראש שם כלי מגן על הראש כמו וכובע נחושת על ראשו (שם):

נקם. מלשון נקמה:

תלבושת. מלשון לבוש ושני התוי״ן נוספין כתוי״ן של תפארת שהוא מלשון פאר:

ויעטו. ענין עטיפה כמו כבגד יעטה (תהלים קט):

כמעיל. שם מלבוש מה:

קנאה. ענין נקמה כמו בקנאו את קנאתי (במדבר כ״ה:י״א):