כְּעַ֤ל גְּמֻלוֹת֙ כְּעַ֣ל יְשַׁלֵּ֔ם חֵמָ֣ה לְצָרָ֔יו גְּמ֖וּל לְאֹיְבָ֑יו לָאִיִּ֖ים גְּמ֥וּל יְשַׁלֵּֽם׃

מָרֵי גַמְלַיָא הוּא גִמְלָא יְשַׁלֵם פּוּרְעֲנוּתָא לְסָנְאוֹהִי גִמְלָא לְבַעֲלֵי דְבָבוֹהִי לְנַנְוָתָא גִמְלָא יְשַׁלֵם:

כעל וגו'. כאיש יקנא על גמולו', והטעם שישלם חימה לצריו:

[לאיים]. לכל האיים גמול ישלם. והנה צריו ואויביו ביבשה, גם הזכיר לאיי הים:

כעל גמולות. רצה לומר כמו שלבש קנאה על תשלום גמולות צוררי ישראל אשר מאז כן עתה ילבש קנאה על אשר ישלם חמה לצריו:

גמול לאויביו. כפל הדבר במ״ש:

לאיים. אף להיושבים באיי הים ממרחק ישלם גמול מה שהרעו לישראל:

כעל גמולות כעל ישלם. באו שני כפי״ן לדמיון גמור וכן כעמי כעמך (מ״א כב):

גמולות. ענין תשלום שכר המעשה: