יְשַׁעְיָהוּ נ״ט · י׳

נְמַשְׁמֵשׁ כְּסָמָן כּוּתְלִין וְכִדְלֵית לְהוֹן עַיְנִין נְמַשְׁמֵשׁ אִתְקֵילָנָא בְטִיהֲרָא כְּמָא דְמִתַּקְלִין בְּקִבְלָא אִתְאֲחַד בְּאַפָּנָא כְּמָא דַאֲחִידִין קִבְרַיָא בְּאַפֵּי מֵתַיָא:

נגששה. כמו נמשש, ואין רע לו, וי"א מגזרת וגוש עפר (איוב ז' ה'):

בצהרים. שהוא חצי היום, כאילו היינו בנשף, וזה דרך משל:

באשמנים. יש אומרים קברים, ויתכן שהוא כמו צהרים, או כמו בחיים, והטעם בינות החיים, ויתכן היות האל"ף נוסף והטעם בינות השמנים, והם הגוים:

נגששה. בעבור החושך נמשש הכותל ללכת אצלה כדרך העורים והוא ענין מליצה לומר שגבר עלינו חשכת הצרות:

וכאין עינים. כמו שממשש מי שאין לו עינים כן נמשש אנו וכפל הדבר במ״ש:

כשלנו בצהרים. בעת הצהרים כשלנו באבני מכשול כמו שהדרך להכשל בחשכת הלילה ר״ל אף שיש שלום בעולם אנו יושבים בצער ובחרדה:

באשמנים. כאלו אנו שוכנים בקברים השוממים כמו המתים:

נגששה. ענין משוש והנגיעה בדבר ואין לו דמיון במקרא ובדוז״ל בזמן שהספינה גוששת (גיטין ז):

קיר. כותל:

בצהרים. הוא חצי היום:

כנשף. ענינו חשכת הלילה כמו ויקומו בנשף (מ״ב ז):

באשמנים. בקברים השוממים כמו תאשם שמרון (הושע י״ד:א׳) והנון נוספת: